|
הנושא היומי בפרשה
נגע בקירות הבית
בשורה משמחת:
פרשת נגעי בתים היא בשורה טובה לישראל, לפי שבמשך 40 שנה שהיו ישראל במדבר, הטמינו הגויים האמוריים אוצרות זהב בקירות הבתים, ועל ידי נגעי-הבתים מוציאים את האבנים ומגלים את המטמון.
פינוי מרצון:
לאחר שיבואו בני ישראל לארץ ישראל, אם מגלה אדם נגע צרעת בקירות הבית, בצבע ירוק או אדום, עליו להזמין כהן שיבוא לפסוק את דין הנגע. גם אם בעל הבית תלמיד חכם, לא יאמר בבירור 'ראיתי נגע', אלא בלשון ספק 'כנגע נראה לי'.
טרם קביעת דין הנגע, מצווה הכהן לפנות מהבית את כל הכלים, כי אחרי שהכהן יאמר שהנגע טמא אזי ייטמאו כל הכלים בבית, והתורה חסה על כלי חרס שאם ייטמאו אין להם תקנה (אולם כלי מתכת ועץ נטהרים בטבילה, ומאכלים טמאים ניתן לאכול בימי טומאה). אבל כל זמן שאין הכהן אומר 'טמא', אין הכלים נטמאים.
רק לאחר פינוי הבית, נכנס הכהן אל הבית לבחון את הנגע.
הסגר ראשון:
במידה והכהן רואה שהנגע בגוון ירוק-שבירוקים או אדום-שבאדומים, והנגע נראה כאילו שוקע בקיר, אזי הכהן יוצא מחוץ לבית ומסגיר את הבית למשך שבעה ימים.
הוצאת האבנים:
ביום השביעי מבקר שוב הכהן בבית, וכעת, אם הוא רואה שהנגע התפשט בקירות הבית, הוא מצווה לשלוף מהקיר את האבנים אשר בהם נראה הנגע. כמו כן יש לקלף את הטיח (-העשוי עפר) המרוח על הקיר סביב מקום הנגע, בצד הפנימי של הבית. את האבנים והטיח הללו יש להשליך מחוץ לעיר במקום שאין משתמשים שם טהרות, מאחר והאבנים מטמאות את מקומם.
תמורת האבנים המנוגעות מכניסים אבנים חדשות, וכן יש לטוח את כל הבית בטיח חדש מעפר.
פריחה מחודשת:
לאחר שיבוץ האבנים החדשות, יש להמתין שבעה ימים נוספים. אם בסיום שבעת הימים שוב פרח הנגע בקירות הבית, אפילו אם לא התפשט יותר מגודלו המקורי, מתברר שמדובר ב'צרעת ממארת', ולכן יש לנתץ את כל אבני הבית ועציו ועפר הבית, ולהוציא אותם מחוץ לעיר למקום שאין משתמשים בו טהרות.
כל זאת דווקא אם הנגע חזר ופרח לאחר סיום השבוע השני, אבל אם הוא פרח בתוך השבוע, אין צורך לשבור את הבית.
הסגר שני:
עד עכשיו דיברנו במקרה והכהן רואה בסוף ההסגר הראשון שהנגע התפשט מגודלו הראשון, שיש להחליף את האבנים. אבל אם בסיום השבוע הראשון הוא רואה שהנגע נשאר במצב הראשון, עליו להסגיר את הבית לשבוע שני.
בסיום ההסגר השני, אם הוא רואה כעת שהנגע התפשט יותר מגודלו הראשון, יש לבצע בו את כל תהליך החלפת האבנים והטיח. אבל אם גם אם הנגע נשאר במצב המקורי לאחר ההסגר השני, אין הבית נטהר, אלא יש לבצע עת הוצאת והחלפת האבנים והטיח (כמו במקרה שהנגע התפשט בסוף השבוע השני).
לסיכום: החלפת האבנים מתבצעת באחד משני המקרים, או בנגע המתפשט לאחר שבוע ראשון, או בנגע הנשאר במצב המקורי לאחר שבוע שני. ואילו שבירת ונתיצת כל הבית מתבצעת רק במקרה שהנגע חזר ופרח בבית (אפילו בלי להתפשט יותר) לאחר החלפת האבנים.
טומאת הבא לבית:
הבא אל הבית בימים שהבית מוסגר, נעשה טמא וחייב טבילה, וגם לאחר הטבילה הוא טמא עד הערב.
הנכנס לזמן קצר, נטמא רק גופו ואין בגדיו נטמאים, אבל השוהה בבית בשיעור זמן של 'כדי אכילת פרס', נטמאים גם בגדיו והם זקוקים לטבילה.
הבית מטמא את הבא לתוכו רק בימי ההסגר, אבל בימים בהם החליפו את האבנים וקילפו את הטיח, אין הבית מטמא.
טהרת הבית:
אם הנגע נרפא והסתלק מקירות הבית, נטהר הבית. ויש לבצע את תהליך הטהרה, באמצעות לקיחת שתי ציפורים, וכן מקל של ארז ואזוב הנאגדים בפיסת צמר צבוע בשני תולעת.
את הציפור האחת שוחטים על גבי כלי חרס שיש בתוכו מים, והדם זב לתוך המים. לאחר מכן טובל הכהן את הציפור החיה יחד עם אגודת הארז והאזוב בתוך המים והדם, ובאמצעות הציפור והארז והאזוב הרטובים בדם הוא מבצע הזאה שבע פעמים על הבית, ובכך הוא מכפר על הבית ומטהר אותו.
בסיום ההזאה הוא משלח לחופשי את הציפור החיה, לעופף על פני השדה.
| 
