|
רוב גופי תורה:
רוב גופי התורה נאמרו בפרשת קדושים, ומסיבה נאמרה הפרשה במעמד כל ישראל.
קדושה:
ה' מצוה את ישראל, מאחר ואני קדוש, אף אתם היו קדושים, ועשו גדר התרחקות מעריות ועבירות.
כיבוד ומורא:
בין איש ובין אשה (מלבד אשה נשואה שהיא ברשות בעלה) מחויבים לנהוג בהוריהם כבוד ומורא. איזה כבוד? – מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא. איזהו מורא? – לא ישב במקומו, ולא ידבר במקומו, ולא יסתור דבריו.
במורא הקדים הפסוק את האֵם – לפי שהבן ירא מאביו יותר מאמו. ובכבוד הקדים את האב – לפי שהבן מכבד יותר את אמו שמשדלתו בדברים.
שבת:
אם האב אומר לבן לחלל שבת, או לעבור איזו עבירה, לא ישמע לו, לפי שגם האב חייב בכבוד ה'.
אלילים:
הפסוק מזהיר שלא לפנות אל האלילים על מנת לעבדם, ואף אם תחילה יהיו בעינך כאלילים מלשון 'אַל' – שאינן נחשבים למאומה, סופך לעשותם אלוהות. חל איסור לעשות פסל ומסכה לעבודה זרה. הן לעצמו והן לאחרים, או אחרים עבורו.
פיגול ונותר:
השוחט קרבן צריך לעשות זאת מדעתו ובמחשבתו, אבל אם הוא 'מתעסק' [כגון שהתכוון לזרוק סכין באוויר והקרבן נשחט מעצמו] הקרבן פסול.
קרבן שלמים נאכל לשני ימים ולילה שביניהם, והנותר ביום השלישי יש לשרוף באש, האוכל מהבשר הנותר ביום השלישי, נענש בעונש כרת.
בשעת שחיטת הקרבן יש לחשוב על מנת שיעלה הזבח לרצון לפני ה', דהיינו שיחשוב על מנת לאוכלו בתוך זמנו, וגם לאוכלו במקומו הראוי, אבל אם חשב לאכלו חוץ לזמנו או לחוץ למקומו, הקרבן פסול מדין 'פיגול' [שפירושו מתועב], אולם האוכל מקרבן פסול זה אינו חייב כרת.
מתנות עניים:
בעל שדה צריך להשאיר לעניים כמה מתנות: א.] 'פאה' – בשעת הקצירה יניח את קצה השדה. ב.] 'לקט' – שבולת או שתים שנפלו בקצירה יניח לעניים, אבל שלש יכול לקחת לעצמו. ג.] בעל כרם צריך להשאיר לעניים את האשכולות שאין להם 'כתף' [-ענפים דקים היוצאים מהשדרה המרכזית של האשכול], ולא 'נטף' [-ענבים צפופים בחלק התחתון של השדרה המרכזית של האשכול].
מי שאינו משאיר לעניים את המגיע להם, נענש מאת ה' בעונש של הרג נפשות.
ממון הזולת:
התורה מזהירה כמה אזהרות בנוגע לממון הזולת: א.] אין לגנוב ממון (אבל 'לא תגנוב' שבעשרת הדברות פירושו גניבת נפשות, שהעונש על כך הוא מיתה). ב.] לא לכחש בפקדון . ג.] לא לשקר בממון שחברו תובעו. ד.] אין לעשוק את השכר המגיע לשכיר.
בשכיר יום העובד עד השקיעה, יש לשלם עד סוף הלילה, ואסור שיגיע הבוקר והמשכורת תלין אצלך. ואילו בשכיר לילה העובד עד עלות השחר, יש לשלם עד סוף היום. כל זאת לפי שנתנה התורה זמן של חצי יממה לבעל הבית להשיג מעות לתשלום. הגנוב סופו לכחש; המכחש סופו לשקר; המשקר סופו להישבע בשם ה' לשקר.
איסור שבועה:
חל איסור להישבע לשקר בשם ה', לא רק בשם הוי"ה אלא בכל השמות, והנשבע מחלל את שם ה'.
קללה:
אין לקלל כל איש, כל עוד האיש בחיים (כמו חרש שהוא חי), אבל אין איסור לקלל אדם מת.
לפני עוור:
איסור 'לפני עור לא תתן מכשול' פירושו שאסור להעניק לאיש עצה שאינה הוגנת עבורו, כגון לייעץ לו שלא לקנות שדה, כשכוונת המייעץ לקנות השדה לעצמו. ואל יאמר שכוונתו לטובה, כי ה' יודע מחשבות לבו, ולכן נאמר 'ויראת מאלקיך'.
| 
