דיני קרבן פסח שני כי אין מוקדם ומאוחר בתורה

הלימוד היומי:
פר׳ בהעלותך | יום ג | י"ב סיון ה'תשפ"ד | פרק ט' פסוק א' -פסוק י"ד

הניוזלטר היומי והפצת התורה לרבבות אלפי ישראל מוקדשים
לע"נ כ"ק מרן אדמו"ר רבי אברהם ב"ר נח זצוק"ל
בעל 'ברכת אברהם' מסלונים

מעוניינים להקדיש את הניוזלטר היומי לזכות יקיריכם?

יוסיף דעת
האם היו צריכים לבשל ולאפות את ה'מן'?

בפרשת השבוע כתוב (במדבר יא, ח) וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת, ומפרש רש"י, שאין הכוונה כפשוטו שבישלו את המן, אלא משתנה היה טעמו מעצמו כאילו ירד לריחיים וכאילו ירד לקדירה. והתמיהה העולה: שהדברים סותרים לכאורה את הכתוב בפרשת בשלח (שמות טז, כג) "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו", ומפרש שם רש"י: "מה שאתם רוצים לאפות בתנור אפו היום הכל לשני ימים, ומה שאתם צריכים לבשל ממנו במים, בשלו היום", אתמהה!

חידת בקיאות בפרשה
מצורע כמת

היכן מוזכר בפרשה, בחומש ו/או ברש"י שמצורע נחשב כמו מת?

★
זוכים במבחן שבועי ע"ס 500 ₪
הבה"ח משה רוטמן, מעלות התורה | בית שמש
הרב יעקב ציינוירט | בית שמש

★
זוכה במבחן שבועי ע"ס 600 ₪
הרב יהודה ילוז, אביר יעקב | בני ברק

★
זוכה במבחן חודשי ע"ס 2,000 ₪
הרב מיכאל קליין, כולל תפארת התורה | ביתר עילית

★
זוכים במדור חידודי תורה
הרב משה אינהורן, כולל בית אבא | מודיעין עילית | כרטיספר ע"ס 200 ₪
הרב עדן כהן | רחובות | כרטיספר ע"ס 100 ₪

שמחת תורה באמצע הקיץ

למערכת גיליון 'תורה שבכתב' ולרבבות הקוראים!

ברצוני לחלוק עמכם את ההרגשות האוחזת אותי בימים אלו. לפני שנה, התוודעתי למפעלכם החשוב שהחל לפעול אז בארץ הקודש, ראיתי את מודעות הפרסום הראשונות, כאשר המפעל עוד היה בתחילת דרכו, לקראת פרשת שלח תשפ"ג.

התלהבתי מאד מהעידוד ללימוד חומש ורש"י, אבל כצפוי, הגיע היצר וניסה לשכנע אותי להמתין עד לתחילת חומש בראשית, ולא להתחיל כך באמצע חומש במדבר. אבל משמים נשלח אלי הבזק אור של התעוררות, תפסתי את ההזדמנות בשתי הידיים והתחלתי ללמוד ולהיבחן באופן קבוע על פרשת השבוע, חומש עם רש"י.

כעת, לקראת פרשת שלח תשפ"ד, אני זוכה לחגוג את סיום חמשה חומשי תורה עם פירוש רש"י, לראשונה בהבנה ברורה באמת! ומבחינתי הרי שעכשיו הוא 'שמחת תורה' באמצע הקיץ.

ולסיום: לפני שבועיים זכיתי לחבוק בן זכר ראשון לאחר ששה בנות שתחי'. איני יודע חשבונות שמים, אבל העובדה שהברית התקיים סמוך לסיום לימוד כל התורה שבכתב עם רש"י, אני רואה בכך אות עידוד וחיזוק משמים, ואולי אפילו סגולה שראוי לפרסם אותה ברבים!

בברכה שלימה
אפרים ל. בית וגן ירושלים

כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי (ח, טז) נתונים למשא נתונים לשיר (רש"י)

גם אם שרויים בסבל ונתונים למשא הגלות, לא פסקו להודות לה' ולהיות נתונים לשיר.

(אמרי חיים)

בקבוק שתייה תציל וַיְהִי בִּנְסֹעַ... וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ (במדבר י, לה)

על אחד מכבישי הארץ נסעה מכונית ובה ישב האדמו"ר הקדוש רבי מאיר אבוחצירא – הלוא הוא בבא מאיר – בנו הגדול של סידנא בבא סאלי זכר צדיקים וקדושים לברכה, זכותם יגן עלינו. לפני המכונית נסעה משאית מטען גדולה, לפתע פקד הרב על הנהג לעקוף במהירות את המשאית ולחסום את דרכה. הנהג סבר שמסוכן לעקוף ולחסום משאית באמצע כביש מהיר, אבל הוא ביצע מיידית את שנצטווה, הוא עקף את המשאית וחסם אותה מלהמשיך בדרכה.

נהג המשאית המופתע, ירד ממרום תא מושבו והתחיל לצעוק על נהג הרכב שהחליט להתפרע ולשחק באמצע הכביש. כשהבחין בדמותו הרבנית של רבי מאיר במושב האחורי כעס אף יותר, "כך מתנהגים רבנים" זעף בחרי אף.

כשחדל הנהג להביע את תסכולו, פנה אליו בבא מאיר "אני מאוד צמא, תוכל אולי להביא לי בקבוק משקה מהמטען שאתה מסיע במשאיתך?" הנהג חישב להתפקע ממה שהוא ראה כחוצפה עצומה, "לא די שהחלטתם להתל בי ולהפריע לי בנסיעה, אתם עוד מעיזים לבקש ממני בקבוק שתייה". אך בבא מאיר לא מוותר, הוא מוסיף לבקש מהנהג שיואיל בטובו להביא לי בקבוק שתייה כי הוא עדיין מאוד צמא.

אבל הנהג הכעוס מסרב להתרכך מול תחנוני הרב ואינו מוכן להביא לו בקבוק שתייה. משראה רבי מאיר את פני הדברים, מיהר את נהגו להמשיך בדרך, מותיר את נהג המשאית רוטן ומשתומם.

כעבור רגעים אחדים נחרד הנהג לשמוע קול חבטה עזה, לדאבונו הבחין שהמשאית שהם הותירו מאחוריהם התהפך לתוך התעלה. כשהגיעו כוחות ההצלה, נותר להם רק לחלץ את הנהג כשהוא כבר ללא רוח חיים.

אמר לו בבא מאיר: "ראיתי את להט החרב של מלאך המוות מתהפכת לפני משאיתו של אותו יהודי, לכן ניסיתי בכל כוחי לזכות אותו בגמילת חסד, אך מה יכולתי לעשות שהוא לא השכיל להקשיב לי.

קברות התאווה

לאחר שהערב רב ביחד עם בני ישראל התלוננו על אכילת המן והתאוו לאכול בשר, הביא הקב"ה להם עופות ממין שְׂלָיו לאכילה. בעודם לועסים בשיניהם את הבשר הכה ה' בהם מכה רבה ורבים מהמתאווים מתו תוך כדי האכילה. את המתים הללו קברו שם במקום, ועל שם נקרא המקום ההוא בשם "קברות התאווה".

הנושא היומי בפרשה
הקרבת קרבן פסח • פסח שני

אין מוקדם ומאוחר:
אמנם הפרשה הראשונה בחומש 'במדבר' נאמרה רק בחודש אייר של השנה השנייה לצאתם ממצרים, כעת מוזכרת כאן פרשת הקרבת קרבן פסח, שנאמרה חודש קודם לכן, בחודש ניסן, בהתאם לכלל של 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'.

הסיבה שההתורה לא רצתה לפתוח בכך את חומש במדבר בהתאם לסדר ההתרחשות, לפי שפרשה זו יש בה גנות לישראל שהקריבו במדבר רק פסח אחד בלבד.

קרבן פסח:
בראש חודש ניסן דיבר ה' אל משה ואמר לו שיעשו בני ישראל את קרבן הפסח בזמנו, אפילו אם ערב פסח יחול בשבת, ואפילו אם יהיו טמאים.

בפסח יש שתי סוגי מצוות: א. 'מצוות שבגופו' – תמים, זכר, בן שנה. ב. 'מצוות שעל גופו' - אכילת מצה ואיסור חמץ שבעת ימים (לפי גירסא אחרת, יש שלש סוגי מצוות: א. 'מצוות שבגופו' – שה תמים זכר בן שנה. ב. 'מצוות שעל גופו' – צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו. ג. 'מצוות שחוץ לגופו' – מצה ואיסור חמץ.

משה חזר ואמר פעמיים לבני ישראל את מצוות הפסח, פעם אחת כששמע הדברים מפי ה' בראש חודש, ופעם נוספת בשעת מעשה בערב פסח. בני ישראל עשו ככל אשר ציוה ה'.

מצות הקרבת הפסח בערב פסח נאמרה בין לבני ישראל ובין לגרי צדק (ואין הכוונה שכל גר יקריב קרבן פסח באמצע בשנה ביום שבו הוא מתגייר).

כרת:
אדם שבערב פסח היה טהור, וגם לא היה מחוץ לבית המקדש, ובכל זאת נמנע במזיד להקריב הפסח הראשון, נענש בעונש כרת.

למה נגרע:
בערב פסח היו אנשים שהיו טמאים טומאת מת, ולא היו יכולים לעשות את הפסח ביום ההוא. אמנם הם עמדו כבר ביום השביעי לטהרה, לאחר שכבר היזו עליהם את אפר הפרה וטבלו בו ביום, אך מאחר והם היו 'טבולי יום' הוו אסורים בקדשים עד הערב. על כן באו לבית המדרש לפני משה ואהרן ביחד (ולא יתכן ששאלו את משה ואח"כ את אהרן, כי אם משה לא ידע, אהרן מנין לו). ושאלו אותם 'למה נגרע' שלא להקריב את הפסח, יזרקו כהנים טהורים את הדם, ובלילה ניטהר ונאכל את הקרבן.

אמר להם משה: עמדו ואשמעה מה' מה יצווה ה' לכם. ואשרי ילוד אשה שמובטח לו שכל זמן שרוצה יכול לדבר עם השכינה! ראויה היתה פרשה זו להיאמר על ידי משה, כמו שאר פרשיות התורה, אך זכו אותם אנשים שתיאמר הפרשה על ידם, כי מגלגלין זכות על ידי זכאי.

פסח שני:
נוכח שאלתם למה נגרע, אמר ה' למשה: כל איש, בין בדור הזה ובין בדורות הבאים, שיהיה טמא טומאת מת בזמן שחיטת הפסח, או שבאותה שעה יעמוד מחוץ למפתן העזרה, שזה נחשב כבר כאילו הוא נמצא בדרך רחוקה, יעשה את הפסח ביום י"ד אייר.

יום זה אין בו דיני יום-טוב, רק דין של הקרבת קרבן. את הפסח השני שוחטים ביום י"ד אייר בין הערביים, ובליל ט"ו באייר אוכלים אותו ביחד עם מצות ומרור. אין איסור לאכול באותו יום חמץ, אולם אין לאכול חמץ ביחד עם הפסח. חל איסור לשבור עצם מקרבן הפסח השני, או להותיר ממנו עד בוקר, וכל שאר כללי קרבן פסח ראשון חלים גם על פסח זה.

המפעל העולמי 'תורה שבכתב' - נוסד במטרה לעודד לימוד וידיעת התורה הק' עם פירוש רש"י למען עידוד הלימוד והשינון, שולחים אנו מדי יום את הניוזלטר היומי עם סיכום מתומצת על הפרשה היומית, שיעורים במגוון שפות, קבצי לימוד, מבחנים, יהלום יומי ועוד. כמו"כ, אנו מפעילים מערך ענק של שיעורים יומיים, מבחני סיכום יומיים ושבועיים, ועוד פעילויות רבות, בקו התוכן שלנו 02-5002018, או בפלטפורמות נדרים פלוס.
♦
השירות הינו חינמי ונועד כדי להגדיל תורה ולהאדירה ולכן נשמח אם תעבירו את הניוזלטר לכל דורש, אם כי כל הזכויות החומרים המובאים בו הינם שמורים למפעל העולמי 'תורה שבכתב' ואין לעשות בהם כל שימוש
♦
להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת הניוזלטר היומי לחץ >כאן< או שלח לנו מייל חוזר
♦
להערות והארות, הצעות ייעול או שאלות ניתן ליצור קשר בדוא"ל torah@torahb.co.il
♦
אם קיבלתם את המייל בטעות ואינכם חפצים לקבלו שוב, אנו מתנצלים מראש ונבקשכם ללחוץ על 'הסר' בסוף המייל

הודעה זו נשלחה עבור
להרשמה לרשימת התפוצה לחץ כאן
להסרה אוטומטית מרשימת התפוצה לחץ כאן

נשלח באמצעות מערכת הדיוור של 3 פינות אתרים.

קובץ מצורף

_ג_בהעלותך___תורה_שבכתב.pdf