|
הנושא היומי בפרשה
סיום דברי יהושע וכלב • תפילת משה לסלוח לעם ולבטל את גזירת הכיליון • גזירה על כל החוטאים שלא יכנסו לארץ
אל תמרדו:
יהושע וכלב ממשיכים לחזק את לב העם ואומרים: אם ה' חפץ בנו, בוודאי יביא אותנו אל הארץ שהיא זבת חלב ודבש. אם רק לא תמרדו בה', שוב אין לכם מה לפחד מהעם שבארץ, כי נאכל אותם כמו לחם, ומה גם שאיוב שהיה אדם כשר והגן עליהם כבר מת, וסר מעליהם צל ההגנה מאת הבורא.
רגימה באבנים:
העם לא קיבל את דברי יהושע וכלב, והתכוונו לרגום אותם באבנים.
עד אנה:
מיד ירד שם הענן וכבוד ה' נראה באוהל מועד. ויאמר ה' למשה: עד כמה עוד יוסף העם הזה להכעיס אותי, והרי לאחר כל הניסים שעשיתי בקרבו היה עליהם להאמין שיש לי היכולת לקיים הבטחתי ולהביאם לארץ.
לגוי גדול:
לכן, אכה את העם במגיפה ואגרש אותם מהעולם, ואם אתה משה תאמר מה נעשה לשבועות האבות שהבטחתי להם לתת הארץ לזרעם? - הרי אתה מזרע האבות, ואעשה אותך לגוי וגדול ועצום יותר מהעם הזה.
למה יאמרו הגוים:
השיב משה אל ה': הרי מצרים ראו שאתה העלית את העם מקרבם בכוחך הגדול, ומצרים שמעו שאתה מחבב מאד את ישראל עד שנראית להם עין בעין, ועמוד הענן עומד עליהם ביום ועמוד האש בלילה. ועכשיו אם ישמעו מצרים שהרגת את כל העם הזה בבת אחת פתאום, והם לא שמעו שאהבתך נפסקה מישראל, לכן לא יאמרו שהסיבה להריגת ישראל היא בגלל שהם חטאו.
אלא יאמרו המצרים, שרק כנגד מצרים היית יכול להילחם כי פרעה היה מלך אחד ולא היה חזק כל כך, אבל אין לך יכולת להילחם כנגד 31 מלכים שהם גיבורים וחזקים, ולכן שחטת את ישראל במדבר.
ארך אפיים:
על כן – מבקש משה – יגדל ויתגבר כוחך לקיים את הדיבור שדיברת ואמרת לי את מדות הרחמים: א. ה'. ב. ארך אפיים, לצדיקים ולרשעים. ג. ורב חסד. ד. נושא. ה. ופשע. ו. ונקה לשבים, לא ינקה לאלו שאינם שבים. [ולאלו שאינם שבים, ה' פוקד את העוון של האבות על הבנים והנכדים, עד הדור השלישי והרביעי].
ובכן, סלח נא לעון העם הזה כחסדך הגדול, כמו שסלחת לעם זה ממצרים ועד עכשיו. ענה לו ה': סלחתי כפי מה שדיברת לאמר שלא יאמרו מצרים שאיני יכול להילחם במלכי הארץ.
לצדיקים ולרשעים:
כשעלה משה למרום מצא את ה' כותב 'ארך אפיים', שאל משה האם זה רק לצדיקים, וענהו ה' שזה גם לרשעים. אמר משה: רשעים יאבדו! אמר לו ה'': אתה עוד תצטרך לכך. ואכן כשחטאו בעגל ובמרגלים הזכיר משה בתפילתו 'ארך אפיים', אמר לו ה': והלא אמרת לי רק לצדיקים, ענה משה: והרי אתה ענית לי שזה גם לרשעים.
לא יראו את הארץ:
למרות שסלח ה' לישראל שלא לכלות את כולם, אולם נשבע ה' בלשון 'חי אני וכבודי מלא כל הארץ', כשם שאני חי וכבודי מלא את כל העולם, כך אני נשבע שכל אותם אנשים שראו את כבודי ואת הנסים שעשית במצרים ובמדבר, ובכל זאת ניסו אותי עשר פעמים ולא שמעו בקולי, כל אותם המנאצים אותי לא יראו את הארץ.
רוח אחרת:
אולם כלב בן יפונה, מאחר ורוח אחרת היתה עמו, דהיינו שהיו לו שתי רוחות, בפה – אמר למרגלים אני עמכם בעצה, ובלב – התכוון לדבר טוב על הארץ, ורק כך היה בו כח להשתיקם (כמו שנאמר ויהס כלב שסברו שהוא מתכוון לדבר רעה). לכן אביא אותו אל הארץ וזרעו ירש את העיר חברון אשר הוא בא שם.
פנו וסעו:
לסיום, מצוה ה' למשה לומר לישראל שלא יכנסו כעת לארץ אשר העמלקי והכנעני יושב שם, ואם ילכו שמה יהרגו את ישראל מאחר ואין ה' עמהם. אלא מחר יפנו לאחוריהם ויסעו אל המדבר לכיוון ים סוף.
| 
