|
מקום אחר:
בלק פונה אל בלעם ואומר לו: הבה נלך אל מקום אחר אשר משם תוכל לראות את העם היהודי, אבל רק את קצהו תראה, ואילו את כולו – לא תראה ומאותו מקום תקלל לי את העם.
ראש הפסגה:
ואכן בלק לקח את בלעם אל מקום גבוה הנקרא 'שדה צופים', על שם שהצופה עומד שם לשמור אם חיילים באים לעיר, ושם באותו מקום העלה אותו אל ראש הפסגה.
בלק לקח אותו לאותו מקום, לפי שהוא היה קוסם יותר גדול מבלעם, והוא ראה שבאותו מקום עתידה להיפרץ פירצה בישראל, וחשב ששם תחול הקללה עליהם, ולא ידע שהפירצה העתידה היא שמשה עתיד למות באותו מקום.
רסן וחכה בפיו:
בלק בנה באותו מקום שבעה מזבחות, ובלעם הקריב פר ואיל בכל אחת מהמזבחות, לאחר מכן אמר לבלק: אתה תישאר להתייצב על קרבנות העולה שלך, ואני אכין עצמי להיות מזומן שה' ייקרה אלי.
ה' נקרה אל בלעם, וכשהבין בלעם שאין לו רשות לקלל אמר בלעם: 'מה לי לחזור אל בלק ולצער אותו?!' לכן נתן ה' רסן וחכה בתוך פיו של בלעם, כדוגמת אדם הקושר בהמה להוליך אותה למקום שירצה, ואמר לו ה': על כרחך תשוב אל בלק, וכה תדבר!'
אכזבה:
בלעם חוזר אל בלק ומוצא אותו עומד אצל המזבחות וקרבנות העולה רק עם חלק קטן של שרי מואב, ואילו רוב שרי מואב עזבו את בלעם לאחר שהתאכזבו וראו שאין בו תקוה.
לשון צחוק:
פונה בלק אל בלעם ושואל בלשון של צחוק: 'מה דיבר ה'?' בכך ביקש לעקוץ אותו שהוא אינו ברשות עצמו. כשראה בלעם שבלק צוחק עליו, החליט בתגובה לצער את בלק ואמר לו: 'קום בלק בן ציפור על רגליך! אינך רשאי לישב! לפי שאני שלוח אליך בשליחות ה' ושמע נא והאזין לדבריי''.
לא יכזב:
פתח בלעם ואמר: הקב"ה אינו כמו איש המבטיח דבר ובסוף מכזב, ואינו כמו אדם המחליט דבר ובסוף מתחרט, ואם הוא אמר ונשבע שיביא לישראל את הארץ ויוריש להם ארץ שבעה אומות, וכי סבור אתה שה' אמר ולא יקיים את דבריו?! ואם כן, כיצד אתה חושב להרוג אותם במדבר?
ולעצם שאלתך, בלק, מה דיבר ה'? – הנה לקחתי מאת ה' ברכות לברך את ישראל, ואחרי שהוא בירך אותם לא אחזיר את ברכתו.
לא הביט און:
ממשיך בלעם ואומר: גם כשישראל עוברים על דברי ה', אין הוא מביט על האוון שבהם ואינו רואה את העבירה שלהם הנקראת 'עמל' (שכביכול היא עמל וטורח לפני ה'). ואפילו כשישראל מכעיסים אותו וממרים לפניו, אינו זז מתוכם, והחיבה והרֵעוּת של מלך העולם נשארת בישראל והשכינה שורה בהם.
ולפי תרגומו אמר בלעם: הסתכלתי על ישראל ולא מצאתי בהם עובדים לאלילי שקר.
תועפות ראם:
אתה בלק אמרת 'הנה עם יצא ממצרים', אבל האמת היא שהעם לא יצא מעצמו אלא האלקים הוציאם, כי ה' מתנהג ב'תועפות ראם' – בגובה וגבורה (תועפות – מלשון התעופפות לגובה, ראם – מלשון רוּם וגובה.
פירוש נוסף: תועפות ראם – הם השדים שיש בהם תוקף וגבורה כמו החיה הנקראת ראם [ובהם הקב"ה מעניש ונפרע מהרשעים].
ראויים לברכה:
מוסיף בלעם: ראויים הם ישראל לברכה, לפי שאין בהם מנחשים וקוסמים. ולכן, כמו שעכשיו בעת הזאת הם חביבים לפני ה', עתיד להיות עת שתתגלה חיבתם לעין כל, כאשר הם ילמדו תורה מפי ה', ומחיצתן בחלק הפנימי לפנים ממלאכי השרת, והמלאכים שיעמדו בחוץ ישראל לישראל 'מה פעל א-ל?'
פירוש נוסף: בני ישראל אינם זקוקים למנחש וקוסם, כי בכל עת שצריך למסור לבני ישראל מה פעל ה' ומה גזירותיו במרום, נאמר להם הדבר על ידי הנביאים או על ידי אורים-ותומים.
והפירוש לפי התרגום: המנחשים והקוסמים אינם חפצים בטובת ישראל.
לחטוף מצוות:
הן העם היהודי קם בבוקר כמו לביא ומתנשא כמו ארי, כשהם עומדים משנתם ומיד מתגברים לחטוף מצוות, ללבוש טלית ולקרוא את שמע ולהניח תפילין. וגם בלילה לא ישכב בן העם היהודי על מיטתו עד שיאכל ויחבל כל מזיק הבא לטורפו, וזאת כשקורא שמע על מיטתו ומפקיד רוחו ביד ה', וממילא כשבא מחנה של חיילים להזיקם, ה' שומרם ונלחם מלחמתם ומפיל חללים מהגוים עד שאפשר לשתות את דם חלליהם.
פירוש נוסף: התנבא כאן בלעם שמשה לא ימות עד שיפיל את מלכי מדין חללים, וגם הוא בלעם עצמו ייהרג עמהם בחרב על חלליהם.
והפירוש לפי התרגום: העם היהודי יקום ויתנשא בארצו כארי ולביא, ולא ינוח בארצו עד שיהרוג את הגוים ויירש את נכסיהם.
אל תברך ואל תקלל:
למשמע הדברים נענה בלק ואמר לבלעם: אל תקלל את ישראל וגם אל תברך אותם. ענה לו בלעם: הלא כבר דיברתי אליך לומר שכל אשר ידבר ה' – אותו אעשה!
| 
