|
הנושא היומי בפרשה
כהונה לפנחס • שנאת המדיינים • ציווי לספור בני ישראל
השבטים מבזים:
לאחר שפנחס קינא את קנאת ה' כפי שנאמר בסוף הפרשה הקודמת, היו השבטים מבזים אותו ואומרים: הראיתם 'בן פוטי' זה, אשר אבי אמו (אשת אלעזר בן אהרן) היתה בת יתרו שפיטם עגלים לעבודת אלילים, ועכשיו הרג נשיא מישראל.
לפיכך בא הפסוק כאן ויחס אותו אחר אהרן וקרא לו 'פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן'.
נקמתי:
כשכר על מעשיו של פנחס אמר ה' למשה: פנחס נקם את הנקמה שלי וקצף את הצף שהיה עלי לקצוף, ובכך סילק את כעסי מעל בני ישראל שלא כיליתי אותם לגמרי.
ברית כהונה:
לכן אני מבטיח לו בהבטחה של 'ברית', בתורת החזקת טובה ופרישת שלום: שלמרות שעד עכשיו הוא לא היה כהן, כי תחילה ניתנה הכהונה רק לאהרן ובניו שנמשחו עמו (ואילו נכדי אהרן לא נמשחו אז), וכך ניתנה הכהונה לנכדים שייוולדו לבניו לאחר המשיחה, אבל הנכד פנחס שהיה חי בשעת המשיחה ולא נמשח לא התכהן.
הרי שמעכשיו הוא יזכה לכהונת עולם לכל הדורות אחריו, בגלל שקינא בשביל אלוקיו.
שם רשעים ירקב:
אגב שהזכיר הכתוב את ייחוס הצדיק פנחס לשבח, הזכיר גם לגנאי את ייחוס הרשע אשר פנחס הרג אותו, הלא הוא הנשיא של שבט שמעון, זמרי בן סלוא, שהיה נשיא לאחד מחמשת המשפחות של השבט.
פירוש נוסף: להגיד שבחו של פנחס שלא מנע את עצמו לקנא לחילול השם, למרות שהוא היה נשיא.
בת מלך:
כמו כן, כדי להודיע את עוצם שנאתם של המדיינים לישראל, שהפקירו בת מלך במטרה להחטיא את ישראל, לכן מזכיר הפסוק את שם האשה המדיינית שנהרגה, הלא היא כזבי בתו של צור, שהיה אחד מחמשת המלכים במדין שמלכו על חמשת ראשי בתי אבות. למרות ש'צור' היה החשוב מכולם, בכל זאת הוא נזכר בתורה רק השלישי ברשימת מלכי מדין, לפי שנהג בעצמו ביזיון להפקיר בתו.
צוררים הם:
משה הצטווה מפי ה' לומר לבני ישראל שעליהם לשנוא את המדיינים ולהכות אותם, משום שהם הצוררים שלכם, אחרי שהפקירו בנותיהם להטעות אתכם בעבודה זרה של בעל פעור, וכן בחטא של כזבי בת צור שהיתה ממדיין.
אולם את מואב לא ציוה ה' להשמיד, אף שבנותיהם החטיאו את ישראל, לפי שהיתה רות עתידה לצאת מהם.
כבקרת רועה עדרו:
כמו רועה אשר נכנסו זאבים לעדרו והרגו בהם, שלאחר מכן הוא סופר את הנותרים לדעת כמה נותרו, כך גם לאחר המגיפה שפרצה בעם בחטא של זמרי בן סלוא, ציוה ה' למשה ולאלעזר בן אהרן לספור את כל היהודים בני 20 שנה ומעלה היוצאים לצבא, כאשר כל אחד יתייחס על שבט האב ולא על שבט האם.
סיבה נוספת לספירה:
היות וכשיצאו ממצרים נמסרו ישראל למשה במנין, גם עכשיו כשקרב משה למות ולהחזיר את הצאן לבעליו, החזיר אותם במניין.
ואכן משה ואלעזר דיברו אל בני ישראל בערבות מואב, סמוך לירדן יריחו, ואמרו להם את ציווי ה': "צריכים אתם להימנות!"
| 
