|
הנושא היומי בפרשה
התנאי עם בני גד וראובן • בני גד וראובן ובני מנשה בונים ערים בארץ סיחון ועוג
והייתם נקיים:
כמענה להבטחת בני גד וראובן, ענה להם משה: אם אכן תעשו כך, וכל חלוץ מלחמה ממכם יעבור את הירדן וילך בראש המלחמה עד שיוריש את אויביו, אזי לאחר שתיכבש הארץ תהיו נקיים מה' ומישראל, ותקבלו לאחוזה את ארץ סיחון ועוג.
ואם לאו - הרי שחטאתם לפני ה', ודעו את העונש שתקבלו על כך.
היוצא מפיכם תעשו:
מוסיף משה ואמר להם: אתם תבנו ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם, ובנוסף תעשו את אשר הוצאתכם מפיכם הבטחה לעבור למלחמה במשך 14 שנה עד תום הכיבוש והחילוק, כי משה ביקש מהם רק ללחום במשך 7 שנות הכיבוש, והם הוסיפו לקבל על עצמם גם את שנות החילוק.
ואכן כך עשו.
כאיש אחד:
בני גד וראובן כולם כאיש אחד ענו למשה: עבדיך יעשו את כל אשר אדוני מצווה! טפנו ונשותינו וכל בהמתנו יישארו בערי הגלעד, ואנחנו נעבור חלוצים למלחמה.
מינוי ממונים:
משה מינה את אלעזר ואת יהושע בן נון ואת נשיאי השבטים, שישמשו כממונים על בני גד וראובן לוודא שהם יקיימו את תנאם. וכך אמר משה לממונים: אם כל חלוץ מלחמה מבני גד וראובן יעברו אתכם את הירדן להילחם, אזי לאחר כיבוש הארץ תתנו להם את ארץ הגלעד, ואם לא יעברו חלוצים, לא יקבלו חלק בארץ גלעד אלא יקבלו אחוזה בתוככם בארץ כנען.
נעבור חלוצים:
בני גד ובני ראובן עונים שוב: אנחנו נעשה את אשר דיבר ה', נעבור חלוצים לארץ כנען, ובאותה שעה כבר תהיה ברשותנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן. משה קיבל את דבריהם, ונתן להם, וכן לחצי שבט מנשה, את ממלכות סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, כולל כל הערים שבתוכם.
ערי גד:
לאחר שקיבלו את הערים החלו בני גד לבנות כבתי מבצר וגדרות צאן את הערים הבאות: דיבון; עטרות; ערוער; עטרות-שופן; יעזר; יגבהה; בית-נמרה; בית-הרן.
ערי ראובן:
ואילו בני ראובן בנו את הערים הבאות: חשבון; אלעלא; קרייתים; נבו; בעל מעון; שבמה (הנקראת למעלה 'שבם'). אולם בני ראובן קראו לערים אלו שמות חדשים, בפרט לערים 'נבו' ו'בעל מעון' שהם נקראו כך על ידי הגוים בשמות של עבודה זרה, ובני ראובן החליפו את שמות הערים.
ערי בני מכיר:
לאחר שבניו של מכיר בן מנשה הלכו לארץ גלעד וגירשו ממנה את האמורי היושב בה, נתן להם משה את הגלעד, ושם התיישבו.
חוות יאיר:
ואילו יאיר בנו של מנשה הלך וכבש הכפרים סביב לארץ גלעד, ומאחר ולא היו לו בנים קרא לכפרים אלו בשמו לזכרון 'חַוֹת יאיר'.
נובח בן מנשה לכד את הערים 'קנת' והכפרים הסובבים אותה, וקרא לעיר בשמו 'נובח', ולדעת רבי משה הדרשן שֵם זה לא התקיים, ולכן נכתב ויקרא לָה באות ה"א רפה ולא נכתב לָהּ. (אולם רש"י מעיר שיש עוד שני מקומות בתורה שנכתב כך).
פרשת מסעי
חסדיו של מקום:
הכתוב מונה את 42 המסעות במדבר, במטרה לספר את חסדי ה', שלמרות שגזר על ישראל לטלטלם במדבר 40 שנה, לא תאמר שהיו מטולטלים כל השנים בלי מנוחה, אלא תקופות ממושכות ישבו במקום אחד במנוחה. שהרי מתוך כלל המסעות הרי 14 מהם, מרעממס עד רתמה, היו בשנה הראשונה עוד בטרם הגזירה שנגזרה ברתמה במקום שליחת המרגלים.
זאת ועוד, 8 מסעות, מהר-ההר עד ערבות מואב, אירעו בשנה הארבעים לאחר מיתת אהרן. אמור מעתה שבמשך 38 שנים נסעו רק 20 מסעות בלבד.
בן המלך החולה:
סיבה נוספת לפירוט המסעות, כמו מלך שבנה חלה והוא נסע עמו לארץ רחוקה לצורך טיפוליים רפואיים, ובדרך חזרתו התחיל אביו לפרט את כל המסעות, כאן כאב לך הראש, כאן היה לנו קר, כאן נשארת לשינת לילה וכו', כך בסיום ארבעים שנות המדבר מפרט הכתוב את כל המסעות.
כתיבת המסעות:
משה רבנו כתב את כל המסעות שנסעו בני ישראל ויצאו ממקום למקום על פי ה', מאז צאתם ממצרים לצבאותם על פי משה ואהרן.
יציאת מצרים:
המסע הראשון היה ביום ט"ו בניסן, למחרת יום הקרבת קרבן פסח, כאשר בני ישראל נסעו מרעמסס ויצאו ממצרים ביד רמה לעיני כל מצרים, שהיו טרודים באבלם ובקבורת הבכורים שהכה ה', מלבד מה שעשה שפטים גם באלילים שלהם.
המסעות:
מרעמסס נסעו אל 'סוכות' || ומשם אל 'אֵתָם' בקצה המדבר || ומשם אל 'פי החירות' הנמצאת מול העבודה-זרה בעל פעור, לפני העיר מגדול || משם נסעו ועברו את הים, ולאחר מכן הלכו שלשה ימים בלי למצוא מים עד שהגיע אל 'מרה' || ומשם אל 'אילים', שם היו 12 עינות מים ו70 תמרים || ומשם אל יד ים-סוף || ומשם אל 'מדבר-סין' || ומשם אל 'דפקה' || ומשם אל 'אלוש' || ומשם אל 'רפידים', שם לא היה להם מים לשתות.
משם נסעו אל 'מדבר סיני' || ומשם אל 'קברות התאוה' || ומשם אל 'חצרות' || ומשם אל 'רתמה', שנקראת כך על שם לשון הרע של המרגלים, ולשון הרע נמשלת לגחלי רתמים || ומשם אל 'רמון-פרץ' || ומשם אל 'לבנה' || ומשם אל 'רסה' || ומשם אל 'קהלתה' || ומשם אל 'הר שפר' || ומשם אל 'חרדה' || ומשם 'מקהלות' || ומשם אל 'תחת' || ומשם אל 'תרח' || ומשם אל 'מתקה'. משם נסעו אל 'חשמונה' || ומשם אל 'מוסרות' || ומשם אל 'בני יעקן' || ומשם אל 'חור-הגדגד' || ומשם אל 'יטבתה' || ומשם אל 'עברונה' || ומשם אל 'עציון גבר' || ומשם אל 'מדבר-צין' היא 'קדש'.
מיתת נשיקה:
מקדש נסעו אל 'הר-ההר', שם מת על אהרן אל הר-ההר ומת במיתת נשיקה על פי ה', ביום ה' בחודש אב, החודש החמישי, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, כשהוא בן 123 שנים במיתתו.
וישמע הכנעני:
עם מיתת אהרן הסתלקו ענני הכבוד, וכשהגיעה שמועה זו לאוזני עמלק ששינה את לשונו לדבר כמו כנעני, והוא היה מלך ערד שישב בנגב של ארץ כנען, סבר שניתנה רשות להילחם את ישראל.
גודל המחנה:
מהר ההר נסעו אל 'צלמונה' || ומשם אל 'פונון' || ומשם אל 'אובות' || ומשם אל 'עיי העברים' (הלשון 'עיי' פירושו חורבות וגלי אבנים) || ומשם אל 'דיבון-גד' || ומשם אל 'עלמון דבלתימה' || ומשם אל 'הרי העברים' לפני הר נבו || ומשם אל 'ערבות מואב' הנמצאות על יד ירדן יריחו, ובכל הסתיימו 42 המסעות.
שם בערבות מואב חנו בשטח שהתחיל מ'בית-הישימות' ונמשך עד המישור של שיטים שנקרא בשם 'אבל-השיטים', ומכאן למדנו שגודל מחנה ישראל היה 12 מיל, שכן רבה בר בר חנה ראה את השטח הזה ומדד שיש בו 12 מיל.
| 
