|
הנושא היומי בפרשה
קרחה על מת ● בעלי חיים הטמאים והטהורים ● דיני נבילה ● בשר בחלב
בנים אתם לה':
דרכם של הגוים האמוריים, שכאשר הם מתאבלים על מת הם שורטים את בשרם, ותולשים את שערותיהם. על כך מזהיר משה את ישראל: אבל אתם בנים לה' אלקיכם, וראויים להיות נאים ולא שְׂרוּטים ומקורחים, ולכן אל תשרטו בבשרכם כאות אבלות על מת, ואל תקרחו את השער הנמצא מעל המצח (בפדחת) בין העיניים, והוא הדין לשער שבכל הראש.
כי מלבד הקדושה שיש לכם מאבותיכם להיות עם קדוש ה', הרי גם בכם בחר ה' מכל העמים אשר על פני האדמה, להיות לו לעם סגולה, ולכן אין ראוי לכם לשרוט בשרכם.
כל שתיעבתי לך:
חל איסור לאכול כל תועבה, ומלבד הפירוש הפשוט שהכוונה על בעלי חיים טמאים, דרשו חז"ל שהכוונה לאסור לאכול מאכל שנעשה בו עבירה, משום לא תאכל 'כל שתיעבתי לך'.
בכלל איסור זה:
אדם שהטיל מום במזיד בבכור בהמה טהורה, כגון שחתך (צרם) אוזן הבכור, במטרה לשחוט את הבהמה בכל מקום, ועבר על האיסור 'כל מום לא יהיה בו', מעתה חל עליו איסור לשחוט את הבהמה על סמך אותו המום, לפי שנעשתה בו עבירה, והרי זה בכלל 'כל שתיעבתי לך'.
כך גם אדם שעבר ובישל בשר בחלב, ועבר על האיסור לבשל שניהם, אסור לו לאכול את הבשר בחלב שהתבשלו יחד, משום שנעשתה בו עבירה, והרי זה בכלל 'כל שתיעבתי לך'.
הבהמות והחיות הטהורות:
מכאן והלאה מפרטת התורה את רשימת בעלי החיים האסורים והמותרים באכילה, והתורה מזכירה את הרשימה הקצרה יותר, כלומר אם הטמאים מועטים מהטהורים, מוזכרים הטמאים, ואם הטהורים מועטים, מוזכרים הטהורים.
לכן, בבהמות שיש יותר טמאות מאשר טהורות, מזכיר הכתוב את אלו הטהורות.
אלו הן הבהמות הטהורות שמותר לאכול (ברשימה מופיעות גם חיות, כי חיה בכלל בהמה): א. שור. ב. שה כשבים. ג. שה עיזים. ד. אַיָל. ה. צבי. ו. יחמור. ז. אקו (הוא יעל הסלע). ח. דישון. ט. תאו (שור היער). י. זמר.
סימני כשרות הבהמה:
אלו סימני הכשרות של בהמה טהורה: א. מפרסת פרסה - כף הרגל פרוסה וסדוקה לשניים. ב. שוסעת שסע – הסדק בכף הרגל מפולש לגמרי, בין בפרסה ובין בציפורניים, עד שהפרסה נראית כאילו היא שתי פרסות נפרדות. (כי יש בהמה שהיא סדוקה בפרסה, אבל אינו שסועה לגמרי בציפורניים, והיא טמאה). ג. מעלה גרה – הבהמה מעלה את האוכל מבני המעיים אל פיה, ולועסת אשוב את האוכל.
השליל (עוּבָּר חי או מת) שנמצא במעי אמו לאחר השחיטה, מותר באכילה ללא שחיטה, כי הוא ניתר בשחיטת אמו.
סימן אחד – טמא:
אולם חל איסור לאכול את הבהמות שיש להן רק סימן טהרה אחד: הגמל, הארנבת, והשפן – מעלים גרה, אך אינם מפריסים פרסה. החזיר – מפריס פרסה, אך אינו מעלה גרה.
לטהר עצמו ברגל:
הבהמות האסורות באכילה, לאחר שמתו הרי נבלתם מטמאת את האדם הנוגע בהם, ולכן קודם לרגל ובשעת הרגל אסור לגעת בנבילה, כי חייב אדם לטהר עצמו ברגל. אבל בשאר ימות השנה אין איסור לאדם להיטמא בנבילה, כי אפילו טומאת מת שהיא טומאה חמורה, הוזהרו עליה רק הכהנים ולא הישראלים, וכל שכן שאין איסור להיטמא לנבילה שהיא טומאה קלה.
השסועה והראה:
אף שכבר נאמרו דיני כשרות הבהמות בפרשת שמיני, חזר הכתוב על כך שוב בפרשתנו, בגלל החידוש המוזכר כאן, שיש בהמה הנקראת בשם 'שסועה', (יש לה גב כפול, וגם שדרה כפולה), והיא אסורה באכילה.
ואילו פרשת כשרות העופות נשנית שוב בפרשתנו, בגלל עוף ה'רָאָה' שמוזכר רק כאן בפרשתנו.
דגים טהורים:
דגי הים מותרים באכילה רק כאשר יש בהם שני סימני טהרה: א. סנפיר. ב. קשקשת. אבל דג שאים לו סנפיר וקשקשת, הרי הוא טמא ואסור באכילה.
עופות טהורים וטמאים:
מותר לאכול כל ציפור טהור, ובכלל זה גם הציפור ששילחו על פני השדה בעת טהרת המצורע. אולם אסור לאכול את הציפור השחוטה. רוב העופות בעולם הם טהורים, ולכן מזכיר הכתוב את הרשימה הקצרה, דהיינו רשימה העופות הטמאים, שחל איסור לאכול אותם.
להלן רשימת העופות הטמאים: א. נשר. ב. פרס. ג. עזניה. ד. רָאָה, עוף הרואה ביותר, וגם כל מיני הראה. עוף זה נקרא גם בשם 'איה' או 'דיה' (הזכיר הכתוב את שלשת השמות, שלא יאמר אדם שהאיסור הוא רק כשהוא נקרא ראה, ואני קורא לעוף איה או דיה).
ה. עורב, וכל מיני העורב. ו. בת יענה. ז. תחמס. ח. שחף. ט. נץ, וכל מיני הנץ. י. כוס. יא. ינשוף. יב. תנשמת. יג. קאת. יד. רחמה. טו. שלך, השולה דגים מהים. טז. חסידה. יז. אנפה, וכל מיני אנפה. יח. דוכיפת, הוא תרנגול הבר שיש לו כרבולת כפולה. יט. עטלף.
שרץ העוף:
חל איסור לאכול את כל שרצי העוף הנמוכים הרוחשים על הארץ, כגון זבובים, צרעים, חגבים-טמאים.
עשה ולא תעשה:
מלבד איסור הלא-תעשה שנאמר על אכילת בהמות ועופות טמאים, יש באכילתם גם איסור עשה, שהרי בעופות נאמר 'כל עוף טהור תאכלו', כדי לדייק: עוף טהור תאכלו – ולא עוף טמא, ולאו הבא מכלל עשה דינו כעשה.
כך גם בבהמות טהורות נאמר 'אותה תאכלו', לדייק: בהמה טהורה – ולא טמאה, ולאו הבא מכלל עשה נידון כעשה.
נבילה:
חל איסור לאכול בשר נבילה (בעל חי טהור שמת שלא על ידי שחיטה כשרה), כי בני ישראל הם עם קדוש, אלא יש לתת את הנבילה לגר תושב שקיבל על עצמו רק שלא לעבוד אלילים, אבל אוכל נבילות, או לחילופין ניתן למכור את הנבילה לגוי.
עם קדוש:
היות ובני ישראל הם עם-קדוש, עליהם לקדש עצמם במותר, ולכן אם יש איזה דבר שמעיקר הדין הוא מותר אבל אחרים נוהגים בו איסור, אל יתיר אדם דבר זה בפניהם, אלא ינהג כמותם.
בשר בחלב:
שלש פעמים נאמר בתורה האיסור שלא לבשל גדי בחלב אמו, ויש בכך שלש מיעוטים: פרט לחיה, ולעופות, ולבהמה טמאה, שבכל אלו אין איסור דאורייתא בבישול עם חלב.
| 
