|
הלימוד היומי:
פר׳ שופטים | יום ב | כ"ט מנחם-אב ה'תשפ"ד | פרק י"ז פסוק י"ד – פסוק כ'
|
|
|
|
|
|
ביצוע הליך רפואי שלשה ימים לפני שבת
על הפסוק בפרשת השבוע (דברים כ, יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, כותב רש"י: 'ימים – שנים. רבים - שלשה. מכאן אמרו אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת', ע"כ.
הפלגה ביום רביעי
את הסיבה שאין להטיל מצור פחות משלשה ימים קודם לשבת, כותב הרמב"ם בהלכות שבת (ל, יג): 'כדי שתתיישב דעת אנשי המלחמה עליהן, ולא יהיו מבוהלים וטרודים בשבת'. מוסיף עוד הרמב"ם: 'ומפני זה אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת, כדי שתתישב דעתו עליו קודם השבת ולא יצטער יתר מדאי'.
המשנה ברורה (בהקדמה לסימן רמח) מביא מהפוסקים טעם נוסף לאיסור זה, משום החשש שמא במהלך ההפלגה ייאלץ לחלל שבת מחמת פיקוח נפש, ושלשה ימים קודם השבת יש להשתדל להימנע שלא לבוא למצב כזה (ועוד טעמים מביא שם).
ניתוח קודם השבת
פוסקי ההלכה למדו מכאן, שאדם העומד לפני ביצוע הליך רפואי, כגון ניתוח וכדו', ישתדל לכתחילה שלא לקבוע את יום הטיפול שלשה ימים קודם שבת, כשיש חשש ששלשה ימים לאחר הניתוח יחוש כאבים ותופעות-לוואי שיגרמו ביטול עונג שבת, או שיצטרכו לחלל שבת עבורו אחרי הניתוח (ראה שמירת שבת כהלכתה, פרק לב, פסקי תשובות רמ"ח, ד).
אופנים המותרים
אולם, מדגישים הפוסקים, אם יש חשש וסיכון בדחיית הטיפול הרפואי; או שהחולה מצטער ומתייסר כעת; או שהרופא המטפל עובד רק בימים אלו; או שיש לו רק אז תור פנוי; מותר לכתחילה לערוך ניתוח גם שלשה ימים קודם השבת.
עומס בבית חולים
בשו"ת ציץ אליעזר (יב, מג) נוקט שמעיקר הדין אין מקום להחמיר בזה, כי כל טיפול רפואי הוא מצוה להקל צער האדם, ולא נאמר האיסור במקרה כזה. מה גם, שאם לא יערכו ניתוחים שלשה ימים בשבוע, ייווצר עומס יתר בבתי החולים בשאר הימים, מה שישליך על ביצוע ניתוחים דחופים.
|
לתגובות והערות על המדור ← |
|
|
|
 |
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף (טז, כ)
למה נכפל שני פעמים 'צדק צדק'? ללמדך שגם אחרי שהשגת מעט מהאמת והצדק, אל תחשוב שיצאת ידי חובתך, אלא תמשיך לרדוף עוד אחרי האמת והצדק.
(שפת אמת)
|
|
|
|
|
|
ה' ניסי - חיים כפוסי
כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים (דברים טז, יט)
מגדולי הרבנים והדיינים מצרים, ומתלמידיו של רבינו חיים וויטאל זי"ע, היה הגה"ק רבי חיים כפוסי זי"ע. ביום מן הימים ניטל ממנו מאור עיניו, והיו אנשים שריננו עליו שחס וחלילה לקח שוחד, ולכן התקיים בו 'השוחד יעוור עיני חכמים'.
כינס רבי חיים את כל הציבור לבית הכנסת, וענה ואמר: שמעתי שמרננים עלי שחלילה לקחתי שוחד, ועתה, אם אמת נכון הדבר שלקחתי שוחד, אזי העיוורון תמשיך ללוות אותי כל ימי חיי, אבל אם אכן אני חף מפשע זה, אבקש מאת ה' שעכשיו יחזור אלי מאור עיני. ואכן, למרבה הנס מיד נפקחו עיניו והביט על כל סביביו, וקרא לכל אחד בשמו.
הרב החיד"א מעיד שהוא ראה את חתימתו של רבי חיים שחתם בהיותו עיוור, והאותיות היו מטושטשות וכמעט לא ניתן היה לקרוא אותן, ושוב ראה את חתימתו אחרי שנפקחו עיניו, והיו האותיות כתובות בכתיבה נאה, והיה חותם את עצמו "ה' ניסי – חיים כפוסי".
|
|
|
|
|
 |
קיני קניזי קדמוני
הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו לתת לבנים ארצות עשר העמים. מתוכם ניתנו ארצות שבעה עמים לבני ישראל, ונותרו עוד שלשה 'קיני קניזי קדמוני' שהם 'עמון ומואב ושעיר', שיינתנו לישראל לעתיד לבוא. בפרשתנו למדנו ששבט לוי לא יקבלו נחלה גם בשלש ארצות אלו, וכן למדנו בפרשה שלעתיד לבוא יש לייחד עוד שלש ערי מקלט בשלש ארצות אלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
הרב בטיש שליט"א |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
הרב הלברשטאם שליט"א |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
הרב פרידמן שליט"א |
|
|
|
|
|
הנושא היומי בפרשה
מצוות הנוגעות למלך:
אשימה עלי מלך:
כאשר יבוא עַם-ישראל אל הארץ אשר נתן ה', ולאחר ירושה וישיבה בארץ יאמרו 'אשימה עלי מלך, כמו כל הגוים הנמצאים סביבותיי'.
אזי אכן תשים עליך מלך את האיש אשר יבחר בו ה'. איש זה יהיה דווקא מקרב אחיך, אבל אסור למנות למלך איש נכרי (גוי או עבד או גר) שאינו אחיך.
לא ירבה סוסים:
חל איסור על המלך להרבות לו סוסים יותר מהנצרך לו למרכבתו. זאת משום שהסוסים באים ממצרים, ויש חשש שהמלך ישיב את העם למצרים במטרה להרבות לו סוסים, והרי ה' כבר אמר לישראל שלא יוסיפו עוד לשוב בדרך המובילה למצרים.
18 נשים:
כמו כן, חל איסור על המלך להרבות לו נשים, אלא יהיו לו רק 18 נשים (כפי שאנו מוצאים בדוד שהיו לו 6 נשים והנביא אמר לו שיוסיף לו כהנה וכהנה). כך, כאשר לא ירבה לו נשים, שוב לא יסור לבבו מאת ה'.
הרבה מאד כסף:
בנוסף אסור למלך להרבות לו מאד כסף וזהב, אלא יהיה לו רק כפי הנצרך לו לתת לחיל צבא המלך.
שני ספרי תורה:
אם אכן יזהר המלך בכל ציווים אלו, ראויה היא זכות זו שתגן עליו שמלכותו תתקיים בידו.
ואז, כאשר ישב על כסא מלכותו מוטלת עליו מצוה לכתוב שני ספרי תורה, אותם יעתיק מהספר הנמצא לפני הכהנים הלויים. ספר תורה אחד – יהיה מונח בבית גנזיו, והספר השני – יהיה נכנס ויוצא עם המלך בכל מקום.
[אונקלוס לא תרגם את המילים 'משנה תורה' מלשון כפל של ספרים, אלא מלשון שינון ודיבור בתורה, ולכן תרגם 'פתשגן אורייתא', דהיינו העתק התורה].
ללמוד על מנת לקיים:
ספר התורה השני יהיה תמיד עם המלך ועליו לקרוא בו כל ימי חייו, במטרה שהוא ילמד ליראה את ה', לשמור את כל המצוות החוקים הכתובים בתורה, ובמטרה שלא יתגאה לבבו על אחיו, ולא יסור ימין ושמאל אפילו ממצוה קלה של נביא.
יאריך ימים על ממלכתו:
אם אכן כה יעשה, שלא לסור אפילו ממצוה קלה של נביא, אזי יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. ומכלל הן אתה שומע לאו, שאם יסור אפילו ממצוה קלה של נביא, לא יאריך ימים.
כך אנו אכן מוצאים בשאול, ששמואל אמר לו להמתין לו שבעה ימים, ומאחר ולא קיים ציווי זה והתחיל להקריב קרבנות לבדו טרם בוא שמואל, לא הספיק להקריב עולה עד שבא שמואל ואמר לו שממלכתו לא תקום.
בנו קודם:
מלשון הפסוק 'הוא ובניו', למדנו שאם בנו של המלך הגון וראוי למלכות, הוא קודם לכל אדם אחר לרשת את המלוכה.
|
|
|
|
|
|