|
הנושא היומי בפרשה
יציאה מהתיבה ● קרבנות במזבח ● שבועה של יבוא עוד מבול ● פרו ורבו ● היתר אכילת בשר ● איסור אבר מן החי ● איסור רציחה ואיבוד עצמו לדעת
צא מן התיבה:
לאחר ייבוש סופי של האדמה, ביום כ"ז חשוון, אמר ה' לנח: צא מהתיבה, אתה ואשתך, בניך ונשותיהם, אשר מכאן ולהבא יהיה כל איש רשאי לגור עם אשתו.
כמו כן, תגיד לכל בעלי החיים שבתיבה לצאת, ואם אינם רוצים לצאת – תוציא אותם בכוח. גם בעלי החיים נאסרו לחיות יחד איש ואשתו בתוך התיבה, וכעת הותר להם הדבר לפרות ולרבות.
למשפחותיהם:
ואכן, נח ובני משפחתו יצאו מהתיבה. כך גם כל בעלי החיים יצאו כשהם מקבלים על עצמם על מנת שיקפידו לחיות רק יחד עם בני מינם ומשפחתם ולא עם בעל חי ממשפחה אחרת.
קרבן מכל סוג:
עם יציאתו מהתיבה התבונן נח ואמר: מדוע ציוה ה' לי להכניס לתיבה מבעלי החיים הטהורים שבעה זכרים ושבעה נקבות? – אין זאת אלא על מנת שאקריב קרבן מכל בעל-חי טהור.
לכן בנה נח מזבח לה', עליו הקריב 'קרבן עולה' מכל סוגי הבהמות הטהורות וכל העופות הטהורים.
מבול - לא עוד:
ה' קיבל את הקרבנות לריח ניחוח, ובעקבות כך אמר ה' אל לבו: 'לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בגלל חטאי האדם, כי מה יעשה האדם ולא יחטא אחרי שהיצר הרע שוכן בקרבו מיום לידתו כאשר ננער ממעי אמו. לא אוסיף עוד להכות את כל חי כפי שעשיתי במבול!'
בדבריו הזכיר ה' פעמיים את הלשון 'לא אוסיף', ובכך נשבע ה' לא יביא עוד מבול, כי כך הוא הדין שהכופל את דבריו הרי זה נחשב כשבועה.
שביתת המזלות:
ממשיך ה' את שבועתו: אמנם בימי המבול שנמשכו על פני שנה תמימה, התבטלו כל עונות השנה, וגם שָבְתוּ המזלות והשמש והירח, ולא היה ניכר הבדל בין יום ולילה.
אבל מכאן ולהבא יתקיימו על הארץ כל ששת עונות השנה, והמזלות של היום והלילה לא ישבתו.
שש עונות:
השנה מחולקת לשש עונות, כל עונה - שני חודשים:
א. 'זרע' – החצי השני של תשרי, וחודש חשוון, והחצי הראשון של כסליו.
ב. 'חורף' – החצי השני של כסליו, וחודש טבת, והחצי הראשון של שבט. משמעות המילה 'חורף', מלשון חריפות, שבתקופה זו זורעים שְׂעוֹרים וקטניות שהם 'חריפים' – ממהרים לצמוח, ואפשר לזרוע אותם מאוחר.
ג. 'קור' – החצי השני של שבט, וחודש אדר, והחצי הראשון של ניסן. בתקופה זו שורר קור כבד יותר מבימי החורף.
ד. 'קציר' – החצי השני של ניסן, וחודש אייר, והחצי הראשון של סיון.
ה. 'קיץ' – החצי השני של סיון, וחודש תמוז, והחצי הראשון של אב. השם 'קיץ' פירושו: 'פרי מיובש', כי בתקופה זו מייבשים פירות בשדות.
ו. 'חום' – החצי השני של אב, חודש אלול, והצי הראשון של תשרי. בתקופה זו שורר חום כבד יותר מתקופת הקיץ, והעולם חם ביותר.
פחד על החיות:
בנוסף בירך ה' את נח ואת בניו, שיפרו וירבו וימלאו את הארץ. וברכה נוספת: על כל החיות והעופות יפול פחד מורא מפניכם, וגם דגי הים יהיו מסורים בידכם.
מדרשו: 'חתכם' אינו לשון פחד, אלא לשון חיוּת, שעצם הדבר שאדם חי הריהו מטיל מורא על בעלי חיים, שהרי אפילו תינוק בן יומו כשהוא חי, אין צריך לשמור עליו מהעכברים, לפי שהם יראים מהאדם. ומנגד, אדם מת, אפילו אם הוא ענק כעוג מלך הבשן, צריך לשמרו מהעכברים.
אכילת בשר:
עוד אמר ה' לנח ובניו: לאדם הראשון אסרתי לאכול בשר של בעלי חיים, ולא נתתי לו רשות לאכול אלא את עשב השדה, אבל לכם אני מתיר לאכול כל בעל-חי המהלך על הארץ כמו שהתרתי לאדם הראשון לאכול את עשבי השדה.
אבר מן החי:
אולם אבר עם בשר שנתלש מבעל-החי בעודו בחיים כאשר נפשו בו, אסור לאכול בשר זה.
בנוסף: גם דם שיצא מהחי אסור באכילה.
מאבד עצמו:
אבל למרות שהתרתי לאכול ליטול את הנשמה של הבהמה לצורך אכילתה, אבל אתבע ואעניש את האדם שיאבד עצמו לדעת וישפוך את דם עצמו, ולא רק על ידי שפיכת דם, אלא גם ההורג את עצמו במיתת חנק ללא יציאת דם.
רציחה במזיד:
כך גם יתבע ויעניש ה' את האדם שיהרוג אדם אחר במזיד ללא עדים. אבל ההורג בנוכחות עדים, אינו נהרג בידי שמים, אלא חובה על הבית-דין להרוג אותו, והסיבה לחומרת עונשו: משום שה' העושה את האדם עשה וברא אותו בצלם אלקים.
רציחה בשוגג:
כיוצא בזה, אדם שיהרוג איש אחר בשוגג, כגון שהנהרג הוא אוהב לו כמו אח ובוודאי הרגו בשוגג, הרי השוגג צריך כפרה ועליו לגלות לעיר מקלט, כאשר יש עדים שהוא הרג בשוגג. ואילו במקרה שאין עדים שהרג בשוגג, והוא מעצמו אינו נכנע ללכת לגלות, ה' יזמן אותו למקום בו יהיו עדים שיראו אותו הורג בשוגג.
נמשל כבהמות נדמו:
מאחר וחטאו דור המבול, והופקרו למאכל חיות רעות שמשלו בהם, כאשר בני אדם נדמו לבהמות כאמור 'נמשל כבהמות נדמו', כעת הזהיר ה' את החיות והבהמות שלא יפגעו בבני האדם, כי ה' יתבע ויעניש את נפש האדם שייהרג על ידי בעלי חיים.
פרו ורבו:
מלבד הברכה שבירך ה' את נח ובניו שיפרו וירבו, הוסיף גם לצוות אותם על החובה לעסוק בפריה ורביה ולשרוץ בארץ.
ומדרשו: הקיש הכתוב פרו ורבו לאיסור רציחה, לומר שמי שאינו עוסק בפריה ורביה, דומה לשופך דמים.
| 
