|
הנושא היומי בפרשה
ה' מתגלה באהל אברהם • שלשת המלאכים האורחים באהל אברהם • הבטחת לידת יצחק • הצחוק של שרה
לשאול בשלומו:
בעת ברית המילה של אברהם אבינו הוא ישב במישור השייך לממרא הנקרא בשם 'אלוני ממרא'. מאחר וממרא נתן לאברהם עצה על המילה, זכה שה' התגלה לאברהם בחלקו.
היה זה ביום השלישי לברית המילה של אברהם, בהיותו חלוש וכאוב, לכן נראה ה' אל אברהם על מנת לשאול בשלומו.
הכנסת אורחים:
בשעה זו שהתגלה ה' אל אברהם הוא ישב בפתח אהלו, במטרה לראות אם יש איזה עובר-ושב, והוא יכניסו אותו לביתו. אולם ה' הוציא את החמה מנרתיקה, כדי שהחום הכבד יגרום לאנשים שלא לצעוד ברחובות וכך לא יטרח אברהם באורחים.
אולם כשראה ה' את צערו של אברהם על כך שלא באו אורחים, הביא לו את המלאכים בדמות אנשים כדי שישמח באורחים אלו.
סימן לבנים:
בתורה נכתב 'יֹשֵׁב' חסר ו', לרמז שישיבתו של אברהם על מקומו היתה חסרה, כלומר מנוגדת לרצונו, כי הוא ביקש לעמוד לכבוד השכינה, אולם ה' אמר לו: שב ואני אעמוד, ובכך תהיה סימן לבניך שאני עתיד להתייצב בעדת הדיינים, כשהם יושבים.
שלש שליחויות:
אברהם הרים את עיניו, והנה הוא רואה שלשה אנשים ניצבים לפניו, בסמוך אליו [בפסוק נאמר שהם ניצבו 'עליו', כי הוא לשון כבוד כלפי המלאכים שהם מעל האדם].
שלשה אנשים אלו היו שלשה מלאכים, שכל אחד מהם בא למטרה אחרת. האחד - לבשר לשרה על לידת בנה. השני – להפוך את סדום. השלישי – לרפא את אברהם, ולהציל את לוט (שרפואה והצלה הם ענין אחד).
הסיבה לשליחת מלאך נפרד לכל שליחות, כי אין מלאך אחד עושה ששתי שליחויות. כך ניתן לראות במהלך כל הפרשה, הן בבשורת שרה, והם בהפיכת סדום, שהמלאך מדבר תמיד בלשון יחיד.
הבין ורץ:
אברהם אבינו הבחין שהאנשים ניצבים על מקום אחד ואינם מתקרבים, ומכך הבין שהם אינם חפצים להטריחו [אף שידעו שהוא ירוץ לקראתם, בכל זאת עמדו כדי לכבדו ולגלות דעת שהם לא חפצים להטריחו].
כשהבין זאת, רץ אברהם לקראתם, מפתח האהל. למרות שתחילה עמדו סמוך אליו, אבל כשהם ראו שאברהם קושר ומתיר את התחבושות של המילה, התרחקו ממנו, ומשום כך היה צורך לרוץ עד אליהם.
אדונים שלי:
אברהם השתחווה לקראתם עד לארץ, ואמר להם: 'האדונים שלי!'. לאחר מכן פנה אל הגדול שביניהם ואמר: 'אם נא מצאתי חן בעיניך, בבקשה אל נא תעבור ותסתלק מעל עבדך'.
כאמור, הוא פנה אל הגודל שביניהם, בידיעה שאם הוא יישאר כאן, ממילא יישארו גם חבריו.
דיבור אל השכינה:
פירוש נוסף: מאחר וה' נגלה אל אברהם בעת ההוא, לכן טרם ריצת אברהם אל האנשים פנה אל השכינה בבקשה שימתין לו עד שירוץ אל האורחים, ואמר אל ה': אדנ"י! אל נא תעבור מעל עבדך.
למרות שבפסוק כתובה אמירה זו לאחר הריצה, בפועל האמירה אל השכינה היתה עוד טרם הריצה.
רחיצת אבק:
מאחר וסבר אברהם ששלשת האנשים הם ערביים המשתחווים לאבק שברגליהם, ואברהם הקפיד שלא להכניס עבודה-זרה לביתו, לכן אמר להם אברהם:
'יילקח נא מעט מים, באמצעות שליח, ורחצו את רגליכם מהאבק, ולאחר מכן תישענו תחת האילן'. [לעומת זאת, לוט לא הקפיד על כך, ואמר להם להיכנס לביתו ולאחר מכן לרחוץ את הרגליים].
מאחר והביא אברהם את המים על ידי שליח, גם ה' שילם לבני אברהם על ידי שליח, כשהוציא מים במדבר על ידי משה שליח ה'.
סעודת הלב:
המשיך אברהם ואמר להם: אני אקח ואתן לכם פת-לחם, ובאכילת הפת תסעדו ותתמכו את הלב שלכם [לב אחד, ולא נאמר 'לבב', כי אין למלאכים יצר הרע], ורק לאחר האכילה תלכו לדרככם. את הדבר הזה אני מבקש ממכם שתעשו לכבודי, מאחר ועברתם אצלי.
ענו האנשים: כן תעשה כאשר דברת!
קמח סולת:
נוכח כן מיהר אברהם אל האהל של שרה ואמר לה: מהרי לקחת קמח בכמות של שלשה סאה. קמח זה ישמש עבור 'עמילן של טבחים', דהיינו הבצק שהטבחים מכסים את הקדירה במטרה לספוג לתוך הבצק את הזוהמא.
בנוסף תקחי גם סולת, אותו תלושי ותעשי מהבצק עוגות של פת לחם.
לשונות בחרדל:
משם רץ אברהם אל הבקר, ולקח שלשה עגלים בני בקר, בעלי בשר רך וטוב, על מנת שיהיו בידו שלש לשונות בקר אותם יגיש לאורחים, בתוספת תיבול בחרדל.
את העגלים מסר לישמעאל בנו הנער, כדי לחנך אותו במצוות, וישמעאל מיהר לעשות ולהכין את הבשר.
כאילו אוכלים:
כאשר האוכל היה מוכן, לקח אברהם חלב וחמאה [שומן החלב, הצף מלמעלה] ונתן לאורחים, וגם הביא את לשונות הבקר עם החרדל, כל לשון לעצמו שהיה מוכן ומבושל, הביא לפניהם.
[אולם פת לחם לא הביא לפניהם, לפי ששרה נטמאה באותו היום, ולא היה לו לחם טהור להביא להם].
אברהם בעצמו עמד על גבם תחת העץ על מנת לשמש אותם, והיה נדמה כאילו המלאכים אוכלים [ומכאן שלא ישנה אדם ממנהג המקום].
איה שרה?
המלאכים פנו אל אברהם ושאל: איה שרה אשתך? והוא ענה: הנה היא נמצאת באהל!
בספר התורה יש נקודות על האותיות א' י' ו' של המילה 'אליו', והכלל הוא שכאשר האותיות הנקודות מרובות על שאינן נקודות, יש לדרות את אלו הנקודות, כך יש לדרוש שכשם ששאלו לאברהם על שרה, כך שאלו גם לשרה על אברהם: 'אַיוֹ הוא?'
מכאן למדנו מדת דרך ארץ שהאורח יתעניין בשלום בעלי האכסניא שלו, לאיש ישאל על האשה, ולאשה ישאל לאיש.
צנועה היתה:
פירוש נוסף: המלאכים ידעו היכן שרה, ושאלו איה היא, רק במטרה להודיע שהיא צועה ונמצאת באהל, ובכך תתחבב על בעלה.
פירוש שלישי: האם שאלו איה שרה, במטרה לשגר לה כוס של ברכה.
בן לשרה:
אחד המלאכים פנה אל אברהם ואמר לו: כפי העת והזמן של עכשיו, דהיינו בפסח, כך גם בשנה הבאה בפסח יהיה זמן ועת זה חי וקיים, כלומר שכולכם תהיו שלמים וקיימים, ואז אשוב אליך בשליחותו הבורא, כאשר ייולד בן לשרה אשתך.
רש"י מציין, שרק המלאך שהוא חי וקיים לעולם, היה יכול להבטיח שישוב לשנה הבאה, אבל אלישע שהיה בשר ודם, היום חי ולמחר מת, הבטיח לשונמית רק שהיא תלד, אבל לא הבטיח שהוא עצמו יגיע בשנה הבאה.
ותצחק שרה:
בשעה שהמלאך מסר הבטחה זו לאברהם, היה פתח האהל מאחורי המלאך, ושרה שעמדה סמוך לפתח שמעה את דברי המלאך.
בתקופה זו היו אברהם וזרה זקנים באים בימים, וחדל להיות לשרה טבע הגוף של הנשים הרגילות להוליד, לכן צחקה שרה כשהתבוננה על המעיים והקרביים שלה, ואמרה: היתכן שהקרביים הללו ישאו וולד?! ואני אניק את התינוק בחלב?! האומנם אחרי שבשרי בלה והתיישן יהיה לבשרי עדנה ורעננות? [פירוש נוסף: האומנם יחזור להיות לי וסת ועידן כדרך נשים היולדות]. ומה גם שאדוני אברהם גם הוא זקן.
היפלא מה' דבר?!
נוכח צחוקה של שרה אמר מלאך ה' לאברהם בשם ה': ''למה זה צחקה שרה ותמהה ואמרה - הגם אמת יהיה הדבר שאני אלד והרי אני זקנתי!' וכי למה לה לצחוק, וכי יש דבר שהוא מכוסה ומופרד מאת ה' שאיני יכול לעשות אותו?! למועד הזה שקבעתי לך אשוב אליך, כשתהיו חיים וקיימים, ולשרה יוולד בן!
מפני השלום:
למרות ששרה אמרה 'ואדוני זקן', שינה המלאך ואמר ששרה אמרה 'ואני זקנתי', וזאת מפני השלום בין אברהם ושרה, כי באמירת 'ואדוני זקן' יש פגם בכבודו של אברהם.
| 
