|
הנושא היומי בפרשה
ביאת יתרו למדבר עם צפורה ובניה • קרבנותיו של יתרו והסעודה עם הזקנים
היום נלמד על יתרו ששמע את הניסים שנעשו לישראל והחליט לעזוב את כבודו ולבוא למדבר שמם לקבל תורה. בהתאם לבקשתו של יתרו יוצא משה וכל ישראל לקבל את פניו, משה מספר לו את התלאות שעברו עליהם עד שהצילם ה', ויתרו משבח לה' על נפלאותיו כי גדול ה' מכל האלילים. יתרו מקריב קרבנות ועורך סעודה בהשתתפות זקני וחכמי ישראל, כשמשה עומד ומשמש לפניהם.
שבע שמות:
יתרו, חותנו של משה, נקרא בשבעה שמות. השם 'יתר' ניתן לו על שם שייתר פרשה בתורה, והאות ו' [יתרו] נוספה כשהתגייר. היו לו עוד חמשה שמות: 'חובב' – שחיבב התורה. 'קיני', 'פוטיאל', ו'רעואל'. [יש אומרים שרעואל היה אביו, כך שהיו ליתרו רק ששה שמות].
הוא היה תחילה כהן מדין, ועכשיו התכבד לומר 'אני חותן המלך', חותנו של משה.
מהכבוד למדבר:
בעקבות שמיעת כל אשר עשה ה' לישראל ולמשה השקול ככל ישראל; בקריעת הים, במן, בבאר, ובמלחמת עמלק, ועל כולם – כי הוציאם ממצרים, הוא מחליט לעזוב את כבודו של עולם ולבוא למדבר שמם לקבל תורה.
צפורה ובניה:
אליו מצטרפת בתו צפורה, אשת משה, אותה שילח משה למדין כשהלך איתה למצרים, ואז אמר לו אהרן: 'על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם?'
הוא מצרף גם את שני בניה, האחד נקרא בשם גרשם, כי אמר משה: 'גר הייתי שם בארץ נכריה', והשני בשם אליעזר, כי אמר משה: 'אלוקי היה בעזרי, שנעשה צווארי כשיש וניצלתי מחרב פרעה'.
קבלת פנים:
טרם הגעתו הוא שולח שליח לומר למשה: צא לקראתי לקבל פניי, ולכל הפחות לקראת אשתך או בניך.
עם הגעתו [ביום כיפור שאחר קבלת התורה, ויש אומרים קודם קבלת התורה (רש"י פסוק יג)], יוצאים לקראתו משה אהרן נדב ואביהוא, וכל ישראל שראו אותם יוצאים. כשהם נפגשים, משה משתחווה לו, מנשקו ושואל לשלומו.
שבח הניסים:
במטרה למשוך לבו לתורה מספר לו משה את התלאות שעברו עליהם עד שה' הצילם. למשמע הדברים שמח יתרו [ולמדרשו: הצטער על אבידת מצרים], ושיבח לה' שהצילם משעבוד תחת יד אומה קשה כמצרים ומלך קשה כפרעה.
גדול ה':
יתרו מציין את העובדה שהוא הכיר ועבד את כל האלילים, ועתה ידע כי גדול ה' מכולם, שכן המצרים נענשו במים אשר בהם זממו בזדון להמית את היהודים. פירוש נוסף: בקדירה שבישלו – בה התבשלו.
זיו השכינה:
במעמד זה מקריב יתרו עולה ושלמים, ובסעודה הנערכת לאחר מכן נוטלים חלק אהרן והזקנים, ואילו משה משמש לפניהם. סעודה זו, בה הסבו תלמידי חכמים, נחשבת כהנאה מזיו השכינה.
| 
