|
על פי הדיבור:
עם תום שבעת ימי המילואים, בהגיע היום השמיני – יום א' בניסן, הוקם המשכן (יום זה התעטר בעשר עטרות, כאשר התרחשו ונאמרו בו כמה דברים חשובים), על כן קרא משה לאהרן ולבניו, וכן קרא לזקני ישראל כדי להודיע להם שהכהנים נכנסים היום לשמש בכהונה על פי הדיבור, ולא יאמרו שמאליו נכנס.
קרבנות היום:
משה מצווה לאהרן שעליו להקריב היום לרגל חנוכת המשכן, שני קרבנות עבור עצמו: א.] עגל בן בקר תמים לקרבן 'חטאת', להודיע שה' כיפר על חטא העגל שהוא עשה. ב.] איל תמים לקרבן 'עולה'.
בנוסף אומר משה לאהרן שהוא ידבר אל בני ישראל ויצווה להם, היות והיום נראה ה' עליהם להשרות שכינתו בתוכם, עליהם להביא אליו עוד כמה קרבנות: ג.] שעיר עיזים לקרבן 'חטאת'. ד.] עגל תמים בן שנה לעולה ומכאן אנו לומדים לכל התורה שעגל הוא בן שנה). ה.] כבש תמים בן שנה לעולה. ו.] שור לשלמים. ז] איל לשלמים. ח.] קרבן מנחה בלולה בשמן.
אהרן ובניו וכל העדה עשו כן, והביאו אל אהל מועד את כל הקרבנות הללו.
למה אתה בוש?
כל עדת ישראל נעמדו לפני ה', ושוב חזר משה ואמר להם: עליכם להקריב את כל הקרבנות הללו שהזכרנו, ובכך תזכו שכבוד ה' יירא עליכם.
כשהגיעה השעה להתחיל בעבודת המזבח, היה אהרן בוש וירא לגשת, נענה משה ואמר לו: למה אתה בוש? לכך נבחרת! גש נא והקרב את הקרבנות שלך ואת קרבנות העם.
הקרבת הקרבנות:
ואכן, אהרן החל בעבודת הקרבנות, בראשונה שחט את פר החטאת שלו, ולאחר שבניו הביאו לו את הדם טבל בו את אצבעו ונתן מהדם על ארבע קרנות המזבח החיצון, ואת השאר שפך על יסוד המזבח.
אחרי זריקת הדם הקטיר על המזבח את האברים הבאים מתוך פר החטאת: א.] החלב. ב.] הכליות. ג.] יותרת הכבד. ד.] מעט מהכבד. ואילו כל שאר הבשר והעור שרף באש מחוץ למחנה, דבר שלא מצאנו עוד בדומה לו שישרפו קרבן חטאת אשר דמו נזרק במזבח החיצון.
עם סיום הקרבת החטאת שחט אהרן את האיל שהוא הביא לעולה. כאשר בניו הושיטו לו את הדם זרק אהרן את הדם סביב למזבח, וכשהושיטו לו את איברי העולה כשהם מנותחים לנתחים, ואת ראש העולה, הקטיר אהרן אותם על המזבח, בנוסף הקטיר גם את הרגליים ואת הקרביים של האיל אחרי שהוא רחץ אותם במים.
מכאן המשיך אהרן והקריב גם את קרבנות העם: את השעיר הקריב לחטאת, ועשה בו את כל מה שעשה לפר החטאת שלו, ואת העגל והכבש לעולה הקריב ככל ההלכות של עולת נדבה.
| 
